בטיפול משרדנו > בטיפול משרדנו 2010
החודש ניתן פסק דין בבקשת צד שהגישה ההסתדרות נגד חברת פאלאס תעשיות (בבעלות משותפת של ברונפמו - פישר), שיוצגה על ידי משרדנו.

מדובר במפעל באזור התעשיה בבאר-שבע המייצר ומשווק מוצרי אלומיניום, פלסטיק, נרות ועוד. במפעל זה החלה התארגנות ראשונית, אולם ההסתדרות לא הצליחה לגייס מספיק חברים כדי לענות על דרישות היציגות (היינו: למעלה משליש מהעובדים). בינתיים ובחלוף תקופת הלחץ - נדרשה החברה לפיטורי צמצום. בשלב זה הוצעה לעובדים תכנית פרישה מרצון. לאור זאת פנתה ההסתדרות לבית הדין לעבודה, וטענה  כי חרף היותה ארגון בלתי יציג במפעל, על הנהלת המפעל להיוועץ ולנהל הידברות עימה בנוגע לתוכנית הפרישה. עוד טענה ההסתדרות, כי למרות אי-יציגותה במפעל, היא בעלת מעמד לטעון כנגד המפעל בגין הפרת זכויות אישיות של העובדים.

בית הדין לעבודה דחה את הבקשה ופסק כי על מעביד בלתי מאורגן לא חלה חובה להוועץ עם ארגון עובדים לא יציג. בנוסף, קיבל בית הדין לעבודה את עמדת המפעל גם בעניין היעדר סמכותה של ההסתדרות לנקוט בהליך קיבוצי נגד המעסיק בגין הפרת זכויות פרט כאשר אינה ארגון יציג.

 

בבית הדין האזורי לעבודה נדונה תביעה, אשר הוגשה ע"י משרדנו, של כ-250 רופאים עולים אשר הועסקו בבתי החולים השונים בארץ, להשוואת תנאי העסקתם לאלה של רופאים ישראלים המבצעים עבודה זהה ואשר נהנים משכר וזכויות כספיות בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים על מגזר הרופאים.

לאחר הגשת התובענה, הגישו הנתבעים בקשות מקדמיות לסילוק על הסף של התובענה, בין היתר, מחמת התיישנות, הן מכוח דיני ההתיישנות הכללית והן מכוח חוק שוויון הזדמנויות לעבודה, שקבע באותה עת תקופת התיישנות של שניים עשר חודשים בלבד.

ביום 24.5.09 ניתנה החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בת"א בבקשות לסילוק על הסף בה נקבע, בין היתר, כי די בהעלאת טענת התיישנות כללית, גם בדרך של הסתמכות על טענותיהם של בעלי דין אחרים, על מנת שטענה זו תחול הן על דיני ההתיישנות הכלליים והן על ההתיישנות הספציפית הקבועה בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

ביום 17.6.09 הגישו התובעים, באמצעות משרדנו, ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על ההחלטה האמורה במסגרתו טענו כי ההתיישנות הקבועה בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה הינה התיישנות דיונית ולא מהותית, ועל כן היה על הנתבעים להעלותה בהזדמנות הראשונה ובאופן המפורש. לטענתנו, נתבע אשר לא טען בהזדמנות הראשונה (ובמקרה דנן – במסגרת כתב ההגנה) ובאופן מפורש התיישנות מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אלא אך טען להתיישנות כללית בלבד, מושתק מלהעלות טענה זה במועד מאוחר יותר.

ביום 6.10.10 נתן בית הדין הארצי לעבודה את פסק הדין בערעור. במסגרת פסק הדין נקבע, כי ההתיישנות הקבועה בסעיף 14 לחוק שוויון הזדמנויות לעבודה הינה התיישנות דיונית, ולפיכך יש להעלותה באופן מפורש ובהזדמנות הראשונה. על כן, כל הנתבעים שלא העלו הטענה בהזדמנות הראשונה (ובכללם-המדינה) מושתקים מלהעלותה.

(ע"ע (ארצי)  325/09  ד"ר אנה ימפולסקי ואח' נ' מד"י ואח')